עמדתי על הדשא הירוק, הדבר הירוק ביותר במדבר המחורבן הזה, קצת הרגשתי מגוחך, הנעלים הלבנות, החולצה עם הקרוקודיל הקטן, תוסיפו לזה את הבטן הגדולה שלי והפרצוף האדום מהשמש, הייתי אומר שיש לי סיבה להרגיש מגוחך. ככה זה במשחק הגולף, המשחק הכי מטומטם שניתן היה להמציא, אתה חובט בכדור קטן לכוון חור קטן בדשא, ואז אתה הולך כמו אידיוט לחפש אותו, וכאשר אתה מוצא אותו, הדבר הראשון שאתה עושה זה לחבוט בו שנית, אבל יש גם צ'ופרים במשחק הזה, וכרגע הייתי עסוק לבחון אחד מהם. הבחורה שעמדה לפני, במרחק של כעשרה מטר, התכוננה לחבוט בכדור הקטן. רגליים ארוכות, חצאית קטנטנה וכמעט שקופה שחשפה את ישבנה הקטן החבוק בחוטיני קטן ולבן. קרני השמש עבדו עבורי יותר טוב ממכונת רנטגן וחשפו את כל מה שהיה לה לחשוף, את בטנה השטוחה המסתיימת בחזה קטן ומוצק וזוג פטמות שבלטו על רקע החולצה הדקה, צוואר דק וארוך שהסתיים בפני בובה מעוטרות בזוג עיניים ירוקות ושער בלונדיני מטופח. צעירה ממני לפחות בעשרים שנה, אבל זה לא עצר אותי מלפנטז על כל הדברים שהייתי עושה לה. ראית איך פיקששה? צליל הבריטון הצלול של משה חדר לי לאוזניים, משם המשיך לחלק במוח שמייצר את כל ההזיות, וקטע את כל החוויה האופטית, משה החבר הישראלי היחידי שיש לי בלאס ווגאס, הוא המשיך לדבר, הבחורה ממול היא מקצועית, והפקשוש היה מכוון, אני כבר נמצא על הדשא חצי שעה וראיתי אותה משחקת. הבחורה הסתובבה ומבטה הנבוך התחלף במבט מאוכזב כאשר ראתה שאינני לבד, היא חבטה בכדור שהמריא לצדה השני של הגבעה. משה נשאר מרוכז בכדור שהלך ונעלם, מקצועית פסק. שחקנית גולף מקצועית? שאלתי. זונה מקצועית השיב משה או נערת ליווי עם טעם יקר. ומה עושה אותך הממומחה לנושא, ניסיתי לעקוץ, למרות שקול קטן בתוכי כבר הודיע לי שהוא כנראה צודק. תוריד לרגע את העיניים שלך מהטוסיק של הבחורה, המשיך משה,ותסתכל על שאר החלקים. מחבטי טיטניום ומערכת לבוש שנראת כתוצר של בית האופנה של גוצ'י עם אריה מוזהב על הכתף. אין כוונה להעליב אותך, המשיך משה אתה לא בדיוק נראה הטיפוס שהבחורה הזאת מחפשת. ניסיתי להוציא קולות התנגדות מגרוני, אבל משה המשיך ללא הפרעה,עכשיו, תעמוד רגע ותסתכל על עצמך. נעליים ישנות שקצת צבע לא היה מזיק להם וחולצה מכופתרת שאף שחקן גולף לא היה מעיז לעלות איתה על הדשא, אתה נראה קמצן או תפרן. היא ניסתה עליך את אחד התרגילים המקצועים ביותר, ניסתה להפגין חולשה, ואם לא הייתי עומד לידך, גם הייתה מבקשת עזרה. הייתי אומר שהיא השתמשה בך כבובת אימונים. ואז אני הופעתי, וקלקלתי לה את התרגיל. הלכנו והתקרבנו אל הבחורה, אתה יודע מה? בו נמשיך במשחק שלה, לפחות תלמד משהו חדש. חשבתי שזונות מוצאים בבארים, או בפינת רחוב, ולא במגרשי הגולף עניתי לו, הבחורה כבר הייתה במרחק שמיעה, היא הסתובבה על עקבותיה הביטה לי ישר בפנים ואמרה בעברית צחה, מותק כדאי שתקשיב לחבר שלך, טמבל. מה להגיד, האמת שבאותו רגע לא הרגשתי חכם במיוחד. הבחורה לא הרגישה נבוכה או ניפגעת, רינה, אמרה, קוראים לי רינה. משה שעד לרגע זה עמד מהצד מתבונן בשניננו, הושיט לה את ידו, שמי משה אמר, אף פעם לא ראיתי אותך בעיר, את חדשה? הגעתי אתמול, אמרה הבחורה. ואתה מכיר את כל התושבים? משה חייך ואמר, אני מכיר את רוב הישראלים ואת כל הבחורות היפות.חנפן, ענתה הבחורה,והמשיכה, האמת שהגעתי ללאס ווגאס רק אתמול ממיאמי, יו נו. הרגשתי צורך טיפשי להצטרף לשיחה, ואמרתי מה שכל שמן אומר בדרך כלל, כבר צהריים בא לכם לאכול? המחירים במזנון בשרות עצמי היו די סבירים,וזה טוב, כי לי ולמשה אין כיסים עמוקים. עוד לא הספקתי לסיים את הסלט וכבר ידעתי על רינה הכל. הבחורה הגיעה למיאמי כדי ללמוד אופנה, נכנסה לעסקי הליווי דרך חברה שהכירה מהארץ, התאהבה בכסף ובחיי הליילה הסוערים של מיאמי, ועברה לעסוק באסקורט סרוויס, שרותי ליווי במשרה מלאה. בגלל התחרות הגבוהה במיאמי וחוסר ידיעת השפה הספרדית, החליטה לעבור ללאס ווגאס, למה לא? כולם עוברים ללאס ווגאס. את רוב הכספים שהרוויחה בשרותי הלווי ביזבזה על שכירות של דירת יוקרה בגדים ותכשיטים, היא צריכה להתחיל הכל מחדש. כמעט התחלתי לרחם עליה. ומשה, רעיון מטורף נכנס לו לראש. "תקשיבי מיידלה, אנחנו מהשמיים הפגישו ביננו, אני רווק בלי משפחה, גם הרבה כסף אין לי, (הוא הצביע עלי), גם הוא לא מליין". הבחורה נראתה קצת מאוכזבת, אבל המשיכה להקשיב. "מה דעתך שתגורי אצלי, נספר לכולם שאת קרובת משפחה שלנו, אנחנו נעזור לך בעסקים ויהיה טוב לשלושתינו". חשבתי שאני משתגע, אנחנו יושבים ומשוחחים עם זונה, והחבר שלי רוצה שנהיה סרסורים. משה המשיך, "עיר חדשה, עסק חדש, וגם משפחה חדשה". הבטן התחילה לכאוב לי, התנצלתי ורצתי לשרותים, זה המקום הכי קל לחשוב בו במצבי לחץ. והמחשבה שאני צריך לספר את הרעיון של משה, לאשתי קצת הטריף אותי. אומרים שחלק ממערכות היחסים המוצלחות ביותר בעולם מבוססות על שקרים, אולי זה גם עובד ככה בעולם העסקים, ובמה שמשה הציע היה קצת משניהם. סיכויי ההצלחה שלי למכור את הגישפט (עסק) הזה לאישתי לא היו ברורים, למי יש אומץ לחזור הבייתה ולהודיע לאישתו שיש לו רעיון חדש, משהו בסיגנון של - מותק, החלטתי שהיעוד שלי בחיים זה להיות רועה זונות. ותאמינו לי , אני כבר ניסיתי למכור לאישתי כל מיני רעיונות, ולא בהצלחה יתרה אבל לא ברמה כזאת. התקווה היחידה שהייתה לי זה חוסר קבוע במזומנים, תוסיפו לזה את אהבת הקניות של אישתי, נו, אז אולי בכל זאת יש סיכוי. חזרתי הבייתה, מצאתי את אישתי במצב רוח רע, ככה זה בדרך כלל כאשר היא צריכה לשלם את התשלומים של כרטיסי האשראי שלה. טמפרטורה קריטית, המצב יכול היה להיות הרבה יותר גרוע, חצי מהתושבים בעיר הזאת מכורים להימורים, אישתי מכורה רק לקניות. התיישבתי לידה, את צריכה עזרה עם התשלומים שאלתי? כן השיבה האשה, במיוחד עם יש לך בכיס הרבה כסף. יש רגעים בחיים שהמלאך שאחראי על הטירוף והדימיון מחליט להתבדר להשתולל, ואני עד היום חושב שזה מה שקרה באותו הרגע. לי עוד אין כסף מיותר, השבתי לה, אבל למשה, כבר יש דרך לעשות הרבה כסף! אין שום קשר בין מה שהאשה שאלה והתשובה שנתתי, כלום. אבל הנס קרה, רק הזכרתי לעשות כסף וקיבלתי תשומת לב מידית. היא הניחה מידה את ערמת החשבונות, וריכזה בי את מבטה, משה רוצה להחזיק אצלו בבית נערת ליווי מישראל אמרתי. חיכיתי שתצחק ממני, חיכיתי שתגיד שירדתי מדעתי, אבל זה לא קרה. מסתבר שאחרי כל השנים שאני נשוי, אני עדין לא מכיר את אישתי. "ומה רע בזה", שאלה האשה? שתקתי, "לפחות הוא מצא דרך להתפרנס" אמרה. אישתי כבר עשתה בשבילי את חצי העבודה, כבר לא הייתי צריך לשכנע אותה, היא פתחה את הדלת לרעיון של משה. אם לא היה מדובר במקצוע העתיק ביותר בעולם, הייתי אומר שמשמיים פתחו לי את הדלת הזאת, אז נכנסתי. אולי כדאי שאבקש ממשה שיעשה אותי שותף? אמרתי, כאילו מתלוצץ. "אם הוא חבר כל כך טוב שלך, תשאל, מה יש לך להפסיד?" ענתה האשה. אז התקשרתי. משה ענה לשיחה בהתלהבות של ילד קטן, "הי מותק איפה אתה". אפשר היה לחשוב שהוא מצא את אחיו האבוד, המשכתי במשחק, אישתי רוצה לדעת אם יש סיכוי שנהיה שותפים במיידלה , לרגע הוא התבלבל, טוב, גם הוא מכיר את אישתי. "במיידה מה?", מיידלה, מה אתה רוצה שאני אקרא לה שרמוטה'לה?, הוא התאושש, כן בשמחה, החלטתי לאלתר, היא גם רוצה לפגוש אותה. עד היום אני מנסה לנחש איך היו הפנים של משה נראות באותו הרגע. אולי תבואו לארוחת ערב מחר. הוא שמח, או נחנק, קצת היה קשה לזהות את הקולות שיצאו מפיו, נדמה לי שהוא אפילו התחיל לדבר בהונגרית, ואני כל כך מצטער שאינני מבין את השפה הזאת. יש לפחות דבר אחד שמשותף לאישתי ולמשה, שניהם ממוצא הונגרי, כך שבכלל לא הופתעתי שהארוחה הייתה מבוססת על גולש הונגרי וכל התוספות. האפשרות לעשות כסף, ועוד אם שותף הונגרי, הלהיב את אישתי בצורה כל כך דרמתית שספק אם עצרה לרגע לחשוב על איזה סוג של עסק מדובר. לאדם מהצד, זה היה נראה כמו מפגש משפחתי, אישתי אפילו התלהבה מהמיידלה, "היא כל כך מתוקה וחכמה", ישבנו כל אותו ערב, ועסקנו בפרטי פרטים, עכשיו אנחנו שותפים. הצעד הראשון היה להציג את מיידלה לקהילה היהודית, ואין שום מקום טוב יותר לעשות זאת מאשר בבית כנסת. בית הכנסת שנבחר היה בית כנסת רפורמי, גברים ונשים יושבים ביחד, ישיבה בקבוצה מגדילה את הביטחון העצמי. כמנהג המקום, לאחר התפילה, עובר כל קהל המתפללים לצידו האחורי של האולם, שם ליד שולחנות ערוכים מוגשים קפה ועוגות. כך גם נוצרים הקשרים החברתיים בקהילה. בדיוק כפי שחשבתי שיקרה, קרה. חלק מהקהל היו אנשים מוכרים מהעבר, את רובם כבר לא ראיתי הרבה זמן. הצגנו את מיידלה כקרובת משפחה משותפת לי ולמשה, ונעצנו מבטי הפתעה מזויפים בכל מי שאמר, "לא ידעתי שאתה ומשה קרובי משפחה", מיידלה התקבלה בחום רב, במיוחד על ידי הגברברים הצעירים, אחרי הכל, היא היתה פצצה רצינית. כולם הצטערו לשמוע על נישואיה שנכשלו, והביאו כעס, על הבעל הבוגדני, והביאו הקלה למשמע העובדה שלפחות אין לה ילדים. אפילו רב בית הכנסת ניסה להביע צער, עד שאישתו הקנאית הרחיקה אותו ממיידלה. "ראית איך הוא הסתכל על החזה שלי" לחשה לי המיידלה, ראיתי ועוד איך ראיתי. וראיתי שגם שהרבנית ראתה.
משרדי נבחר למקום ניהול העסקים החדשים של השותפות, טוב היו גם שם קצת שינויים, אולי כאן המקום הנכון להסביר, אני עוסק בפירסום ויחסי ציבור, ולא בהצלחה יתרה, משרדי הקטן שוכן בבית משרדים קטן בקומה השנייה, ומופנה לצד האחורי של הבניין, אין מעלית, אך המחיר די זול, זו הסיבה שלקחתי את המשרד הזה, חוץ ממני, הייתה גם עובדת אחת, גם בה בחרתי כי הסכימה לעבוד די בזול, ההופעה החיצונית שלה לא הייתה מספיק טובה כדי לקבל עבודה באחד מבתי המלון או בקזינו. רוב הזמן היא הגיעה לעבודה, היו ימים שלא, הייתה לה בעיית אלכוהול קטנה, למזלי הייתה לי המזכירה האלקטרונית, כך שלפחות את ההודעות המעטות שהיו קיבלתי. את רהיטי המשרד קיבלתי בירושה, הם נישארו שם מהדייר הקודם, מצב הרהיטים לא היה כל כך טוב, אבל לפחות קיבלתי אותם בחינם. המיידלה הספיקה לבקר במשרד בקושי שלושים דקות, ואמרה "הדרך היחידה להציל את המקום הזה, זה לשרוף אותו", נבהלתי, עברנו למקום אחר, קצת יותר גדול, בבית משרדים חדש, קומה ראשונה, חזית, למשרד היה אפילו לובי קטן, את הציוד המשרדי, הרהיטים והתמונות, היא כבר קנתה לבד, פחדתי אפילו לשאול מה היה המחיר. גם שם המשרד הוחלף, השם החדש היה "סקסס" (הצלחה), גם העובדת השתיינית שלי הוחלפה בבחורה צעירה ונאה, אפילו כרטיס הביקור החדש היה מרשים, נייר רך, כמעט שוקע לך ביד, עם לוגו קטן, שהצהיר "איתנו תצליח." כל מה שנשאר לעשות בעסק החדש, היה למצא לקוחות. להפתעתי את הלקוח הראשון מצאתי אני. לקוח של חברת הפירסום שלי, סגן נשיא של חברה למשקאות קלים, שאת רוב הפרסום של החברה עשה בצורה ישירה עם ערוצי הטלווזיה המקומיים, אבל מפעם לפעם היה משתמש בשרותי הפרסום שלנו לצורך מודעות בעיתון המקומי, רינה, (מיידלה) הייתה במשרד כאשר הוא התקשר להזמין מודעה ושמעה את השיחה, "שמעתי בבית כנסת שאשתו עזבה אותו", אמרה המיידלה, אז צריך מישהו שינחם אותו ויבין אותו. היא התקשרה ללקוח, ג'ק, וקבעה איתו פגישה. בדרך כלל אין צורך בפגישה, כל המודעות של חברת המשקאות בעבר, היו די דומות אחת לשניה, אבל ג'ק הסכים להפגש איתה, היא אפילו הזמינה אותו לארוחת צהריים. יומיים לא שמעתי מג'ק וגם מיידלה נעלמה, התחלתי לדאוג וסיפרתי לאישתי. לא חידשתי לה כלום, למעשה היא ידעה הרבה יותר ממני, ואת רוב הפרטים קיבלתי ממנה. ג'ק הלקוח היה המום מיופיה ומההבנה שגילתה המיידלה, למעשה הם כמעט ולא דיברו על עסקים, הוא סיפר לה על כל הדברים שעשתה לו האשה הרעה שעזבה אותו, היא הבינה הכל, וסיפרה לו את כל הסיפור על הגבר שנטש אותה במיאמי. למעשה, ג'ק גילה שהיא הבחורה היחידה בעולם שמבינה אותו. הם יצאו לסוף שבוע לאגם טאו המקסים ליד רינו. את השאר כבר סיפרה לי המיידלה כאשר חזרה. ג'ק העביר לנו את כל תיק הפירסומים ויחסי הציבור של חברת המשקאות, היחסים ביניהם חייבים להשאר בסוד בגלל משפט הגירושים שהוא מנהל עם אישתו, והוא גם יתמוך במיידלה כספית. הרבה חברים יש לג'ק, והוא סיפר לכולם ניסים ונפלאות על משרד יחסי הציבור שלנו, סוכנויות למכירת רכב, בתי מלון, רשת מסעדות, הפכנו לעסק משגשג. לכסף יש תכונה של מגנט, כל אחד רוצה להיות קרוב להצלחה! כך שהתחלנו להיות מצרך מבוקש גם מבחינה חברתית. המיידלה גם דאגה להעביר אותי שיפוץ, "כדי שתתאים ללוק החדש של החברה" זה התחיל בכך שחוייבתי (מחאת ההתנגדות שלי לא עזרה) להצטרף למועדון כושר, והוצמד אלי מאמן פרטי, אפילו למעצב תיסרוקות נישלחתי, אבל הגרוע מכל חיכה לי בבית. כבר ליד הדלת הבנתי שמשהו לא בסדר, ערימה של שקיות זבל שחורות שכבה ליד הדלת, מה עושה ערימת הזבל הזאת ליד הדלת? שאלתי, חבל ששאלתי, אנשים יכולים לקבל התקף לב מהתשובה שקיבלתי, "זה כל הבגדים הישנים שלך ענתה לי אישתי. בגדים ישנים?, הכל. מהרתי לחדר השינה, הארון הריק והמגרות הפתוחות לעגו לי, כמו פה פעור. ההמשך היה חגיגה עבור אישתי. שנים היא חולמת להלביש אותי בסטייל, היה ברור שבקרב הזה אני עומד להפסיד, אז הרכבתי על פני את פרצוף המסכן שאיננו יודע מה רוצים ממנו ויצאנו לדרך. חזרתי הבייתה במונית,במכונית של אישתי לא נשאר לי מקום, תא המטען וכל המושב האחורי היו עמוסים, אפילו את הקולבים היא ביקשה בחנות, "שלא יתקמט". הנשים הגיעו הבייתה לפני, אולי בגלל שנהגי מוניות לא אוהבים לעשות קיצורי דרך כאשר המונה דופק, ואולי זה היה חלק מהתרגיל שעשו לי. המכונית הישנה שלי לא חנתה במקומה הרגיל, במקומה חנתה קדילאק שחורה מה יש להגיד לאישתי ולמיידלה יש סטייל, זו הייתה הפתעה נהדרת, תמיד רציתי קדילאק. התחלתי לחייך, למעשה עכשיו אני מחייך כל הזמן. אישתי יכולה לבלות במולים כמה שהיא רוצה, גם משה מרוצה, מיידלה שידכה לו אלמנה יפהפיה כמובן ממשפחה הונגרית, ומאז הוא מסתובב כל הזמן עם חיוך טיפשי על הפנים. מיידלה המתוקה שלנו (היא כמו בת בשבילי) עומדת להנשא לג'ק בשעה טובה, הוא נבחר להיות נשיא חברת המשקאות.
מפעם לפעם אני ומשה עדיין מפנטזים "מה היה קורה עם באמת היינו סרסורים?," אבל זה רק בצחוק
