זמירה נראתה כאחד מפלאי הטבע, לי באופן אישי היה נראה שאחד המלאכים היושבים שם למעלה, השקיע שעות נוספות ביצור של הדגם הזה, גיזרה משגעת, שער שחור וארוך, ועיניים ירוקות מקסימות, פנים וחזה, חבל על הזמן. קולה הסקסי היה מעובה מעט, מסוג הקולות המעבירים רטט בעמוד השידרה, מסוג הקולות שמקומו בחדר השינה, כזה שגורם לך לקחת מקלחת קרה בארבע לפנות בוקר. לזמירה היה חבר, נראה כמו חבית, איך נדבקו שני אלה? את זה אני משייך למלאך אחר, למלאך שאחראי על חוש ההומור. מעולם לא זכינו לראותם לחוד, ראית את האחד, אין לך מה לדאוג, מייד תראה את בת זוגו. בשכונה קטנה כשלנו, כולם יודעים הכל על כולם. כמעט הכל, על הזוג הזה לא ידענו כלום, חוץ מהשמות, את השמות ידענו מהלוחית הקטנה שהוצמדה לדלת, זמירה ושלום-היה על הלוחית גם ציור של פרח קטן. ברחוב זמירה קראה לשלום מושמוש, אנחנו בשכונה קראנו לו מישמיש, פשוט, זה היה שם שנראה יותר מתאים. מנהג היה לנו בשכונה, כל יום שישי אחר הצהריים, היו השכנים יורדים לגינה הקטנה שהייתה לפני הבית, ממלאים את הספסלים ומתחילים לשוחח על דברים שעומדים ברומו של עולם, זה היה אחד מאותם ימי שישי, כל הפרלמנט השכונתי, כאשר בשביל המוביל דרך הגינה עבר הזוג המופלא, זמירה ומישמיש. מעניין היכן היא מצאה אותו? שאל מישהו, לא זכור לי מי שאל את השאלה, אבל מאותו רגע, עבר הפרלמנט השכונתי לדיון רציני על מישמיש. אני חושב שהוא "סוחר סמים", אמר גדי שהיה עסוק בפיצוח גרעינים, זה למה שהיא הולכת אחריו לכל מקום, תעזוב את השטויות האלה, אמרה רוזה, , אם מישמיש היה סוחר סמים, הוא לא היה משכיר את הדירה של דויד הצבעי, עם מרפסת קטנה וכל החלונות לכיוון פחי הזבל. המישמיש תפרן, סמים זה כל מה שיש בראש שלך, עם רוזה קשה להתווכח, קשוחה זו רוזה. למה לא תהיה גבר, המשיכה רוזה, לך, תזמין אותם שישבו איתנו, נעשה הכרה, שירגישו שהם חלק מהשכונה, לך לך יא שפן. נראה אותך גבר. זו הייתה קריאת תגר על הגבריות של גדי, לפני כל הפרלמנט השכונתי, רוזה לא סיימה, נראה אותך גבר, הם גרים בקומת קרקע, אפילו מדרגות אתה לא צריך לטפס, כל הפרלמנט השכונתי הנהן בהסכמה, מובס לחלוטין ותחת הלחץ הקבוצתי, נכנע גדי, העביר את שקית הגרעינים השחורים לרוזה ומלמל משהו שלי נשמע כמו קללה בטורקית, והלך להזמין את הזוג. ---לא הייתי לידו כשנקש קלות על דלת הדירה של זמירה ומישמיש, ונראה לי שהחמצתי את ההצגת חיי, הדלת נעה קלות עוד כשהיה דויד הצבעי גר שם, תמיד היו בעיות עם הדלת שמעולם לא תוקנה כהלכה, משהו עם המנעול. המראה שנתגלה לגדי דרך חרך הדלת השאיר אותו המום, על משענת הכיסא היה תלוי זוג שדיים מושלם, עם פטמות ורצועת קשירה, לידם הייתה תלוייה חזיה שחורה, על השולחן מורכבת על תבנית בצורת ראש היו השערות של זמירה, הדלת חרקה שנית, ונעה קלות, וחשפה את גדי לעיניו של בחור קצר שער עם אותם עיניים ירוקות מקסימות, הבחור עמד בכניסה למטבח, לגופו רק זוג תחתוני נשים שחורים, זמירה? כן, ענה לו הקול הסקסי המוכר, רק באתי להזמין אתכם לגינה להכיר את השכנים מילמל גדי, כמה נחמד, ענה לו הקול הסקסי, הערב אנחנו מארחים חברים, אולי בשבוע הבא. גדי נמלט! שבוע לא ראינו אותו, עד ששלח אותי.הפרלמנט השכונתי לשאול לשלומו רק אחרי שהשביע אותי לא לספר לאף אחד בשכונה, הסכים לספר לי את הסיפור. את זמירה השכנה לא זכינו לראות בפרלמנט השכונתי גם לא את המישמיש, וגדי, הוא הפסיק לקחת מקלחות קרות בארבע לפנות בוקר
