בצל ההרים

יש ימים שהכל הולך הפוך, היום זה אחד מאותם הימים. לא קרה שום דבר מיוחד, התנועה הכבדה בכבישים גרמה לי לאחר לפגישה הראשונה של הבוקר, הרוח מלאה את האוויר באבק צהבהב ולקפה היה טעם שרוף. כאשר המחשב שלי סרב להתחיל לפעול, הזמנתי טכנאי שרות והלכתי הביתה. הדלקתי את מערכת החימום המרכזית הכנתי לי כריך וניתקתי את הנייד. את המכנסיים והחולצה כבר השארתי בדרך לחדר שינה, מבחינתי כבר סגרתי את היום. כמעט סגרתי, כי במרכז המיטה שכבה חברתי לשעבר דנה. לשעבר, כי דנה נתנה לי אולטימטום, חתונה או שזה ניגמר, אז גמרנו. לראות את דנה שוכבת ערומה, יכול לתקן את היום הכי מחורבן, ועכשיו היא שכבה ערומה במיטה שלי. לרגע שמחתי, כי מה יכול להיות יותר טוב מאשר סקס לא צפוי בשעות הצהריים? אבל אז ראיתי את העיניים הזגוגיות של דנה, גם גופה המושלם ושיערה המהמם לא הצליחו להטעות אותי, הבחורה הייתה מלאה בקוקאין, זו גם הסיבה שלא רציתי ביחסים קבועים איתה, דנה הייתה נשואה כבר, לקוקאין. אני צריכה אותך אמרה במבטא הדרומי המיוחד שלה, שהואט בגלל עודף הכימיקלים בדמה. הייתי צריך את זה כמו מכה בראש. אני עוד יכול להבין את מעשני המרחיאונה ושאר הצמחים, הם הופכים לרגועים שוכחים מצרות החיים לזמן קצר, אולי זה עוזר להם לחיות. צרכני הסם הקוקאין, זה כבר סיפור אחר, הם בסוטול מהחיים, הם ימכרו את כל מה שיש להם וכל מה שיש לך, כדי לטפס למקום שרק הם מכירים, דנה הייתה אחת מכלות הסם. התחלתי לאסוף את בגדיה המפוזרים על הריצפה, לערימה קטנה, מזל שהיא לא לובשת הרבה בגדים. קומי אמרתי בקול קשה, תתלבשי, אני כבר מזמין לך מונית. אני ודנה כבר עמדנו במצב הזה מספר פעמים כאשר הייתה החברה שלי, כך שהיא ידעה שאינני מתכוון לוותר. באמת זאת הייתה הפעם האחרונה מילמלה, אני נכנסת לגמילה בבוקר, גם את זה כבר שמעתי מקודם. הסתכלתי אחר המונית שהתרחקה מהבית בחריקת גלגלים, כנראה שגם הנהג לא היה מאושר מהנוסעת המסטולית. סוף סוף שקט, החלטתי לנצל את שארית היום למנוחה קצרה של כמה שעות. קולות הבכי העירו אותי, אני שונא לקום עם מוסיקה של בכי, אבל זה לא נשמע כמו משהו שעומד להפסיק בעצמו, הכלבה החמודה שלי לעסה מישהו, קצת היה קשה לראות בחושך, הדלקתי את האור, ליד הווילון החדש שכב בחור, מכסה את פניו, לידו היה מונח אקדח מכוסה בנוזל כהה, ניחשתי שזה דם כנראה הדם שלו. בעטתי את האקדח לפינת החדר והלכתי להכין קפה, רוקה הכלבה לא זזה מהבחור, שהמשיך ליבב כל הזמן. הרגשתי הרבה יותר טוב עם הקפה החם, גם שעת השינה שתפסתי עזרה לי הרבה. ביקשתי מהבחור שיפסיק לילל, זה עושה לי כאב ראש, יש אנשים שלא מוכנים להקשיב והוא כנראה היה אחד מהם. השתמשתי בסרט הידוק דביק וחסמתי את פיו, המשכתי וקשרתי את ידיו מאחרי גבו, כאב הראש התחיל לעבור, זרקתי לכלבה גוש בשר טרי מהמקרר , ממש ליד ראשו של הבכיין, זה הפחיד אותו יותר וחששתי שישוב לילל. כלבה חמודה רוקה, מגזע סיני עתיק, לעולם אינם נובחים, הם אוהבים להתקיף בשקט ללא אזהרה, הוצאתי מכיסו של הבכיין את הארנק, לפחות הוא לא היה עני, שטרות גדולים של כסף וכרטיסי אשראי, רשיון הנהיגה שלו היה מקומי, גם הכתובת ברישיון היתה מוכרת. כל העובדים של טוני השמן השתמשו באותה כתובת, המסעדה של טוני, כנראה מסורת או משהו, התקשרתי לטוני, שוכב פה הבכיין שלך, אתה יודע משהו על זה? "מה הוא סיפר לך"? טוני ניסה למשוך קצת זמן, הוא כל הזמן בוכה, השבתי, אז קצת קשה לדעת, השבתי. "שלחנו את האידיוט לחפש את החברה לשעבר שלך דנה", ובגלל זה האידיוט ניסה להכנס לביתי דרך החלון? שאלתי, כבר אין טלפון? הוא ראה את המכונית שלה לפני הבית שלך, המשיך טוני. המכונית עדיין כאן, שלחתי אותה לדרכה במונית, הבחורה מסטולית. "שלחת אותה עם הנהג שאתה משתמש כל הזמן"? טוני בחור פיקח, נהג המונית יכל לתת לו הרבה יותר תשובות ממני, נתתי לו את המספר של סמי נהג המונית, הוא אפילו לא שאל מה אני מתכוון לעשות עם הבכיין, כנראה שלא אכפת לו. הבכיין היה בשקט, הוא שמע את כל השיחה ביני לבין טוני וניחשתי שיש דברים שמטרידים אותו יותר כרגע מכאב הנשיכה שקיבל מרוקה. זרקתי לו מגבת ישנה, פשוט נמאס לי לראות את טיפות הדם שלו מטפטפות לי על השטיח, החלטתי שזה הזמן הנכון לבקר את טוני, בטלפון הוא לא רצה לספר לי שום דבר, תמיד יש לו את הפחדים שמישהו מקשיב. הכנסתי את המגבת הישנה ואת הבכיין לתא המטען של המכונית ונסעתי לבקר את טוני, סיפור טוב וסטק מהמסעדה של טוני, נשמע לי דרך טובה לסיים את היום הזה, נראה לי שאפילו לרוקה קצת נמאס מהבכיין. טוני קיבל אותי באותה הצגה טיפוסית שאיטלקים אוהבים לעשות עבור כל מי שבאמת לא איכפת להם ממנו, הייתי מוכרח להפסיק אותו, חיבוקים ונשיקות מתאים לאיטלקים ואני כבר הייתי רעב, איפוא ארי? שאל טוני, שכחתי אותו בתא המטען, כמעט הצטערתי. טוני שלח את אחד המלצרים שיחלץ אותו משם. "אל תדאג אמר טוני, אני אשלם בשביל החלון", שכח מזה אמרתי. לא כל כך דאגתי לחלון כי הארנק של הבכיין שכן בכיסי. מה היה כל הסיפור הזה אם דנה? בזמן שטוני חשב על תשובה לשאלתי כבר הספקתי להזמין סטק, "החברה לשעבר שלך דנה", אמר טוני, "הרבה אנשים מחפשים אותה", חייבת כסף על סמים? שאלתי, הסטק היה טוב ורוד בפנים בדיוק כמו שאני אוהב, אז המשכתי לאכול. טוני המשיך לדבר כאילו לא שמע את השאלה, "היא הצילה את החיים של טונקה היפני", מה לה ולאיש מפיה יפני? עכשיו הוא כנראה שמע, "דנה אפילו לא הכירה את טונקה, היא קנתה את הסחורה שלה ויצאה מהמסעדה", כמו תמיד. בחוץ עמד טונקה, נשען על מכוניתו, חיכה למשהו או מישהו, לך תדע, בחור צעיר הוציא אקדח וכוון אותו אל טונקה, דנה היכתה על האקדח עם התיק הקטן הטיפשי הזה שהיא תמיד גוררת איתה לכל מקום. היריה פגעה במדרכה. האיש של טונקה לא חיכה הרבה וירה בפרחח, אין לי מושג למה היא התערבה בכלל. עכשיו האוייבים של טונקה רוצים לטפל בה וטונקה רוצה למצוא אותה, כנראה שהוא מרגיש שהוא חייב לה. טונקה זה מפיה יפנית, יקוזה, למה לך לדחוף את האף? שאלתי, חסר לך צרות? אני חייב קצת כסף לטונקה, אמר טוני. "תמצא את הבחורה ותביא אותה אלי, הלך החוב", זה מה שטונקה אמר לי. רציתי לשאול כמה זה קצת כסף, אבל עוד לא גמרתי את הסטק, והאמת, שהתחלתי גם לדאוג לדנה. אתה מבקש ממני לעזור לך? שאלתי, "חשבתי שתשמח לעזור" אמר טוני. אז אתה רוצה שאני יעבוד בחינם, חייכתי וקמתי, כבר לא היה לי יותר מה לעשות במסעדה, גם טוני הבין שהוא לא עומד לקבל שרות בחינם. חמישים אלף דולר אמר טוני, המשכתי ללכת, המחיר עלה במהירות. כנראה שהחוב שלו לטונקה לא היה כל כך קטן. הסתובבתי, אני גם צריך מישהו שישמור על הכלבה רוקה, הוא דווקא מתאים, הצבעתי על הבכיין. תוסיף אותו למחיר, גם הכלבה כבר מכירה אותו, הבכיין שוב התחיל ליבב, אין לך מה לדאוג אמרתי, כל זמן שיש לה אוכל והיא לא רואה אקדחים היא בסדר, היא גם אוהבת לראות טלוויזיה, אתם תסתדרו בסדר ביחד, מי יודע אולי בסוף עוד תהיו חברים. התקשרתי בנייד לטונקה, אנחנו מכירים כבר הרבה זמן, סיפרתי לו את כל הסיפור עם דנה הבכיין וטוני. אתה יודע כמה דנה חשובה לי? טונקה ידע, הוא הציע שניפגש, גם טונקה לא אוהב לדבר בטלפון. המכונית כהת החלונות אספה אותי בפינת הרחוב, בשביל אחד שרצה לסגור את היום, אני לא עושה טוב כל כך. אבל טונקה חשוב לי באופן אישי. אני חושב שטוני היה איש הקשר של הפרחח שניסה לירות בי, אמר טונקה, בגלל זה הצעתי לו שימצא את דנה ויביא אותה אלי בריאה ושלמה, החוב הגדול שהבטחתי למחוק לטוני, פשוט כדי שהוא לא ינסה לחסל אותה בעצמו, כרגע הוא חושב שזו סתם מסוממת שהצילה אותי, והפרחח? האמת שאני עדיין לא יודע מי שלח אותו, השיב טונקה. תשמור על הגב שלך, אמרתי ויצאתי מהמכונית. חשבתי שלא יהיה כל כך קשה למצא את דנה, יש רק מקום אחד אפשרי, לכל אחד יש את המקום הפרטי שלו, שם הוא מרגיש יותר בטוח, שם הוא מרגיש מוגן ואני ידעתי היכן למצוא את דנה. חזרתי הביתה הבכיין היה כבר עסוק בניסיון להאכיל את רוקה דרך החלון, זה היה די משעשע, הכנסתי אותו לבית, הפעם דרך הדלת. רוקה עמדה בשקט ולא הורידה ממנו את העיניים, זה די הפחיד אותו, אסור לאכול שמעת רוקה, אמרתי והצבעתי על הבכיין. הכלבה במילא לא מבינה את זה, אבל זה הוסיף לו ביטחון, רק אל תהיה טיפש ותנסה ללטף אותה, אמרתי. תאכיל אותה, תחליף לה מים, איך לצאת היא יודעת לבד, הצבעתי על הדלת הקפיצית הקטנה. פשוט תארח לה לחברה. בכלל מהיכן אתה? הוא הגיע לעיר מכפר קטן, הסתבך בחובות הימורים והפך להיות הרכוש של טוני, הרגעתי אותו, אתה לא הפרייר הראשון שהגיע לעיר. העמסתי את הג'יפ בדלק בגדים וכמה כלי עבודה מקצועיים, קצת קשה למצא את כל אלה בהרי סיירה נוודה. שעתיים של נסיעה, חצי מתוך זה בשבילים שאף אחד כבר לא משתמש בהם יותר, השביל הסתיים בשער מתכת ישן ושלט שהזהיר רכוש פרטי, הכניסה אסורה. אני מכיר את השער הזה, פעמיים כבר תיקנתי אותו בעצמי. השביל מאחרי השער הוביל לביקתה קטנה שנראתה חשוכה, שום מכונית לא חנתה לפני הבקתה, האמת ששום מכונית גם לא הייתה צריכה לחנות שם, הכפתור הקטן לצד הביקתה הפעיל את הדלת החשמלית של המוסך, בפנים חנתה מונית צהובה, אני מקווה שהיא כיבתה את המונה של המונית. החנתי את הג'יפ ליד המונית וסגרתי את דלת המוסך. הפרדתי את השיחים שמאחרי הביקתה והתחלתי לרדת בשביל הצר המוליך אל תוך העמק, בתחתית העמק היה נחל קטן חצוי על ידי גשר עץ ישן. הירח סיפק את התאורה היחידה במקום, חציתי את הגשר המוכר, לוחות העץ חורקות תחת רגלי, מוסתר מעט בצידו השני של הגשר היה בית קטן, ריח העצים הנשרפים האח המשמש לחימום אישר את העובדה שדנה במקום. הקשתי קלות בדלת, לקח לה רק יותר מדקה לפתוח. דנה נראתה שונה, העיניים הערניות שמחו לראותי, שרידי הסם כבר התפוגגו, היא מיהרה לסגור מאחורי את הדלת. הייתי עייף, הנחתי את התיק הכבד על הריצפה ונשכבתי על הספה, השארתי את כל השאלות לבוקר. החדר החם והספה הנוחה עזרו לי להרדם. דברים תמיד נראים אחרת בבוקר, התעוררתי לריח של ביצים מטוגנות, דנה עמדה במטבח וקצצה ירקות, הקירבה לשמורה האינדיאנית איפשרה הספקת אוכל טרי, וחברה ידידותית, קורי אמר שתגיע, אמרה דנה, קורי היה הזקן האינדיאני שגר קרוב לנחל, הוא היה גם האיש שהביא את הביצים והירקות הטריים. קצת קשה להכנס לעמק הקטן מבלי שקורי או משפחתו ירגישו. כוס הקפה החם שהגישה לי דנה עזר לי להתעורר. את משתדלת בכוח להכנס לצרות, לא הייתי בטוח אם זו שאלה או הצהרת עובדות, סתם אמרתי, אולי זו הדרך המהירה ביותר להתחיל בשיחה. את כל הסיפור בבקשה, דרשתי. אחרי שהעפת אותי מהבית, התחילה דנה לדבר, ניפתרתי מסמי הנהג, ידעתי שהדרך היחידה בחזרה אליך זה להפתר מהקוק. רציתי רק מנה אחת נוספת לדרך, אולי כדי שיהיה לי יותר אומץ, אפילו כבר התקשרתי למרכז לגמילה והם הסכימו לקבל אותי מייד. קניתי את הקוק מטוני ויצאתי מהמסעדה, בחוץ ראיתי את טונקה נשען על המכונית, ידעתי שהוא מחכה לי. אין לי אפילו מושג איך הוא ידע למצוא אותי. ראיתי את הבחור שנשען על קיר המסעדה שולף את האקדח, לא היה לי הרבה זמן לחשוב, פשוט הכיתי אותו עם התיק, המשכתי להכות, עד שהאיש של טונקה ירה בו פעמיים. ניכנסתי למונית של סמי, וזהו. את חושבת שטוני יודע משהו עלינו וטונקה? שאלתי. לא, השיבה דנה. הסיפור שלי וטונקה התחיל לפני יותר משנה, משאית ישנה של שיכור פגעה בי והשאירה אותי שוכב ללא הכרה מדמם מחוץ לעיר הקטנה, עד היום לא ברור לי מה גרם לטונקה לעצור את רכבו ולהביא אותי לבית החולים הקטן. הוא לא היה ידוע במיוחד כאדם שמתערב בעיניינים של אחרים. לא כל כך ברור לי מדוע המשיך לבקר אותי בבית החולים, הוא היה האיש היחידי שעשה זאת. סיפרתי לו הרבה, על הילדות שלי ועל דברים שאינני נוהג לספר לאנשים, טונקה רק הקשיב. יצאתי מבית החולים במצב הרבה יותר טוב ממה שנכנסתי אליו, אבל יצאתי מכור לסמים. כל הזריקות שקיבלתי כדי לשכח את הכאבים הפכו אותי למכור למורפין. טונקה היה גם האיש שהכניס אותי למרכז לגמילת סמים, הם הכירו אותו היטב. הכבוד המיוחד שהעניק הרופא היפני לטונקה הבהיר לי את מעמדו המיוחד. המכון לגמילת סמים היה גם המקום שפגשתי את דנה, מישהו שטונקה לא אהב, גרם לה להתמכר לקוקאין, אף פעם לא שאלתי מה קרה לו, אבל גם דנה הובאה לשם על ידי האנשים של טונקה. היה ביניהם קשר מיוחד, אבל מרוחק. אולי פעם היא תספר לי על הקשר הזה. נראה לי שאנחנו צריכים להחזיר לטונקה חלק מהחוב, אמרתי, צריך למצא מי שלח את הפרחח שרצה לירות בו. טונקה לא אוהב שמתערבים בעניינים שלו אמרה דנה. אולי, אבל היורה לא היה יפני, הוא היה אדם לבן, עניתי. אדם גהה טונקה, לעולם לא יבקש עזרה, זה היה עניין של כבוד. גם לא חשבתי שהוא צריך לבקש. לא היית לי כל תוכנית פעולה, גם לא הייתי צריך אחת. חזרתי אל העיר, שיחת הטלפון הראשונה שלי הייתה לטוני, אתה עדיין מחפש את דנה? לאן נעלמת? השיב לי בשאלה, זה לא עניין לטלפון עניתי, כדאי שתבוא איתי. החניתי את המכונית לפני המסעדה, טוני נכנס למכונית במהירות. המחשבה שחובו לטונקה ימחק וכבונוס הוא יוכל להסגיר אותו לאוייבים המסתוריים, גברה על שיקול הדעת. הוא דיבר הרבה בזמן שהתחלתי לנהוג, הוא הפסיק רק כאשר חבטתי בראשו עם קת האקדח. חגרתי עליו את חגורת הבטיחות והשענתי את ראשו על כרית המושב. קצת דם זלף מראשו, השתמשתי בסמרטוט המלוכלך כדי לנקות אותו. טוני חסר ההכרה לא הפריע לזרם מחשבותיי והוא לא יוכל לזהות את הדרך לעמק הקטן. ערכתי חיפוש קטן על גופו, לא הייתי מעוניין שיתעורר עם נשק שלוף. היו עליו אקדח, סכין מתקפלת וטלפון נייד. אדם מעניין טוני, הייתי צריך לתת לו כמה סטירות רציניות כדי להעיר אותו. לא הבנתי את הקללות באיטלקית שהשמיע כאשר התעורר וגילה שידיו אסורות באזיקי המתכת, כך שלא היה לי מה לענות. הוא ניסה לשחק את החבר המופתע ועבר לקובץ איומים. תן לי לחסוך לך הרבה אוויר, אמרתי. שילמו לי להביא אותך לכאן, מישהו חושב שמכרת אותו, אתה יודע, זה רק ביזנס. לפחות רוצים אותך חי, אם אפשר. אני מוסר אותך למי ששילם לי ואתה כבר עניין שלו. ראיתי את הפחד אוחז בגופו, הוא היה שקט, כנראה שהעביר בראשו את כל רשימת האנשים שבגד בהם. הוצאתי אותו מהמכונית והחלתי להוליכו בשביל הצר המוליך אל העמק. הקול חזר לגרונו, זה סואני, הבן זונה ששלח אותך, ספק שאל ספק קבע עובדה, אמרו לי שאתה מדבר יותר מדי, עניתי לו. אמרו לי גם שאם אין ברירה, פשוט לתקוע לך כדור בראש ולסגור את העניין, אני את הכסף כבר קיבלתי. הוא השתתק, הולכתי אותו לבקתה, ההצגה הגדולה התחילה. בחדר הראשי שכבה דנה על הספה קשורה באזיקים, עינייה מכוסות ופיה חסום בסמרטוט, סימני דם נראו על פניה. טוני עצר לשנייה, הייתי צריך לדחוף אותו כדי שימשיך. הושבתי אותו בחדר הסמוך על כורסא ישנה, הרכבתי זוג אזיקים נוסף על רגליו וקשרתי אותו בחבל לכורסא. הוא הספיק לראותאת דמויות שני הגברים שבחנו אותו דרך החלון לפני שכיסיתי את עיניו בסרט דביק וחסמתי את פיו. חזרתי לחדר הראשי, דנה כבר הורידה את האזיקים מידיה והייתה עסוקה לנקות את פניה מהנוזל הסמיך שנראה כמו דם, יצאנו אל מחוץ לבקתה. שני האינדיאנים ששיתפו איתי פעולה, כבר ישבו ליד השולחן הקטן מחסלים את כל הבירה שלי. לפחות השארתם לי בירה אחת? הבירה הקרה ציננה אותי, המתח בגופי הלך והתפוגג. הבאת איש רע, אמר קושי, האינדיאני, גם קצת מסוכן אמר אסנדו האינדיאני השני. ראיתי איך הוא בודק את כל האפשרויות. עכשיו הוא עסוק בפחד, אמרתי, הפחד על החיים של עצמו. נשאיר אותו בחדר סגור בחושך, לפחות כמה שעות. "קאצין שומה מאקי" אמר קושי, לא מבין אידיאנית אמרתי, הוא אומר שהוא שמח שאתה לא אוייב שלו, הסביר אסנדו. אני שמח שאתם החברים שלי, עניתי. הלכתי לבקר את טוני, הוא היה קצת חיוור, הורדתי את הסרט הדביק מפיו. זה מפתיע לראות מה עושות כמה שעות לאדם שעיניו מכוסות ופיו חסום. מים הוא לחש, בקושי יכולתי לשמוע, רק חסר לי שיקבל התקפת לב. נתתי לו מים. מה תעשו לי שאל? לא עניתי לו. אני אשלם לך יותר אמר, צחקתי, אנשים מתים לא משלמים אף פעם. "ואתה מאמין שסואני ישלם לך"? שאל טוני, תראה איך הוא משלם לי אחרי שעזרתי לו למצוא את טונקה. הוא כבר נתן לי את האנפורמציה הכי חשובה. חסמתי את פיו מחדש, ויצאתי להתקשר לטונקה. למה אתה מתקשר אלי מהטלפון של טוני? הוא אפילו לא הזכיר את שמי. תתקשר אלי מטלפון אחר ביקשתי לבקתה, סגרתי. היה לי מספיק זמן להכין קפה לפני שהטלפון צלצל. הסברתי לטונקה את כל ארועי הערב, ביקשתי הנחיות. קומי סאן אמר טונקה, משתמש בשם היפני שהדביק לי. תנסה להוציא מידע על הענין הזה עם סואני. הוצאתי את האקדח שלקחתי מטוני ויריתי שתי יריות באוויר. האנדיאנים אפילו לא הפסיקו את שתיית הבירה, חיכיתי כמה דקות וחזרתי אל טוני. רעם היריות גרם לטוני זעזוע רציני. הורדתי את הרצועה הדביקה מפיו. מי ירה? שאל, שלחתי את הבחורה לשדות הצייד הניצחי,עניתי לו, הוא לא הבין. זו הדרך שהאינדיאנים מסבירים שמישהו מת, הסברתי לו. מה תעשה לי? שאל. אתה שואל הרבה שאלות, התלוננתי, אני מחכה לסואני שיחליט. אתה יודע שהוא יחסל גם אותך אמר טוני, תרגיל יפה, דווקא חיכיתי לזה. טוני המשיך לדבר, סואני כבר בגד בטונקה ובמשפחה שגידלה אותו ועכשיו הוא מכר אותי. יפני שבוגד, לא יכול להשאיר עדויות חיות, וזה מה שאתה. טוני ניסה לרכז את המחשבות שלו, "סטול פיג'ן" אמרתי, באיטלקית זה חרה של ציפורים, אבל בשפה של המפיה, זה מלשן. אולי אני צריך לחסל את שניכם, אתה מלשן והוא בוגד. זה לא היה הכוון שטוני רצה שאני אחשוב. אתה לא יפני ולא איטלקי, אמר, מה אתה בעצם? טוני ניסה להחליף את כיוון השיחה, לא ראיתי טעם להסביר לו. יש לי מאה אלף דולר מזומן אמר טוני, עכשיו הוא ניסה לקנות זמן. מאה אלף שאלתי? טוני הרגיש שהוא על הדרך הנכונה, אתה משחרר אותי, אני נותן לך את כל הכסף. רגע, אמרתי לטוני עבור מי סואני עובד עכשיו? הוא מנסה לפתוח את העסק שלו, ענה טוני, הוא אפילו הבטיח לי את האיזור שלי. קיבלתי את כל המידע שרציתי, השאלה היחידה שנשארה הייתה איך להפתר מטוני. העמסנו את טוני לתוך תא המטען, אני ושני אינדיאנים מסריחים מבירה. הם שרו כל הדרך, כל השירים האינדיאנים נשמעים אותו דבר. עצרנו בתחנת הדלק, אסאדו זיהה את אחת המשאיות שחנו ליד המסעדה הצמודה, משאית אבטיחים. לא קשה היה לפתוח את הדלת האחורית של המשאית ולהוסיף את טוני לשאר האבטיחים, אני מקווה שהוא אוהב שלג אמר אסאדו האינדיאני, המשאית הזאת לא עוצרת עד ניו יורק. ניצלנו את ההזדמנות ואכלנו ארוחת צהריים במסעדה, ראינו את המשאית עוזבת, דרך ארוכה אמר אסאדו, הוא יכול לאכול הרבה אבטיחים, עניתי. התקשרתי הביתה, הלו, מדבר אדי, אמר הבכיין, שמחתי לשמוע שהוא בסדר. שמעתי את רוקה מיללת ברקע, היא שמעה את קולי בטלפון. אז אתם מסתדרים? שאלתי, כן אמר אדי הבכיין, אנחנו אפילו אוהבים את אותם תוכניות הטלוויזיה. נתראה בקרוב אמרתי וסיימתי. ביקשתי את דנה שתשאיר את המכונית שלה בבקתה, רציתי לנצל את הנסיעה חזרה לעיר לשיחה איתה. הסמים? שאלתי, זה ניגמר לתמיד, הפעם האמנתי לה. אני חייב לדעת מה הקשר בינך לטונקה? שאלתי. אני הבת של טונקה, הבת החצי לבנה של טונקה, ביפן קוראים לזה קאיג'ין, שדה לבנה. הוא לעולם לא יכול להציג אותי בצורה רישמית לפני המשפחה היפנית שלו. המעמד המשפחתי שלו לא מאפשר את זה, היה לטונקה בן אחד, יפני, שהתאים לכבוד המשפחה בן אהוב, אבל הוא נהרג בתאונת דרכים, אולי זכרון בנו שנהרג בתאונת דרכים גרם לו להציל אותך. הרגשתי סחרחורת קלה, כאילו ישבתי ברכבת הרים, דברים זזו והשתנו במהירות עצומה. אין בפנים שלך אפילו סימן קטן למוצא החצי יפני, הצטערתי שאמרתי. דנה חייכה במרירות, אתה יודע כמה קל לתקן עיניים מלוכסנות? וזה כל מה שהיה צריך כדי להפוך אותי לבחורה לבנה, גם החברה האמריקאית לא אוהבת בני תערובת. אם תלדי לי ילד, אמרתי, נשאיר את העיניים שלו באותה צורה שתהיה להם, מבטיחה? זה נשמע כמו הצעת נישואין אמרה דנה. הנייד צלצל, שכחתי שאני עדיין מסתובב עם הטלפון של טוני. זה היה סואני, הוא השאיר הודעה קולית ארוכה, חשבתי שטונקה ירצה לשמוע את ההודעה הקולית בעצמו. הגיע הזמן להפגש עם האבא שלך חייכתי, אנחנו כולנו צריכים לסגור כמה ענינים. טונקה הקשיב להודעה הקולית שסואני השאיר בנייד של טוני, אתה נשאר כאן הליילה אמר, אף פעם לא הייתי בטוח אם הוא נותן הוראות או מבקש, נשארתי. המקלחת החמה וארוחת הערב עשו את שלהם, גם יין הסאקי החם, נרדמתי. קולות בשפה היפנית גרמו לי להתעורר, עדין היה ערב, פשוט היום התחלף, שמעתי על אנשים שישנו במשך יממה שלמה, רובם היו מסוממים. טונקה פשוט הוציא אותי לחופשה של עשרים וארבע שעות, כנראה שהייתה לו סיבה. הרבה אנשים הסתובבו בבית, כולם נראו עסוקים, הלכתי למטבח, המקום השקט ביותר בכל בית יפני. המבשלת שמחה להכין לי כריך וכוס תה חם, הטלוויזיה הייתה מכוונת לתחנת החדשות, משהו בקשר למשאית אבטיחים שנמצאה עם גופה של בעל מסעדה מקומית, טוני, הוא באמת לא הגיע רחוק. סואני לא נמצא בין באי הבית, הוא נשלח בדחיפות ליצג את המשפחה בעיסקה חדשה, כבוד גדול, אמרה לי המבשלת, זה מראה שהוא מאד חשוב, הבנתי שגם אותו אני כבר לא אראה יותר. הבית הלך והתרוקן, טונקה ביקש שאמתין עד שכלום יעזבו, זה לא נימוסי לדבר על ענייני משפחה כאשר יש זרים בבית. הסכמתי, משפחה זה דבר חשוב, התקשרתי הביתה, הבכיין הרים את הטלפון, כנראה שהזמן שבילה עם רוקה עשה לו טוב כי הוא נשמע הרבה יותר שמח. תגיד לי שאלתי, יש לך שם? טרי, קוראים לו טרי, יש שמות הרבה יותר גרועים. הוא סיפר לי שהוא מנקה את הבית משחק עם הכלבה ורואה איתה ביחד טלוויזיה, אהבתי. טונקה סימן לי בידו לשבת לידו, אני מצטער על אי הנעימות שעברת בימים האחרונים, אמר טונקה. לטונקה יש קול נמוך וגרוני, כזה שגורם לך להתרכז בכל מה שהוא אומר. הישרתי מבט ישר אל עיניו, זה כבוד בשבילי, אמרתי, טונקה סאן, אני חלק מהמשפחה, לא היה לי עוד מה להוסיף בנושא. אינני יודע הרבה על הארץ ממנה הגעת, אמר טונקה, חוץ ממה שאני קורא בעיתונים, אתם הרי עוזרים להרבה תחנות טלוויזיה ועיתונים להתפרנס, הבנתי שהארץ שלך גם נחשבת למקום קדוש להרבה דתות, אף פעם לא סיפרת לי מדוע עזבת את הארץ שלך, הוא הפסיק וחיכה. הייתי מוכרח, עניתי, זה היה ענין של כבוד. טונקה סאן, אני רוצה להתחתן עם דנה, עכשיו היה התור שלי להמתין, לא הזכרתי את העובדה שדנה סיפרה לי שהיא הבת של טונקה, גם ליפנים יש נושאים של כבוד. טונקה סיים ללגום את התה מהכוסית הקטנה, הביט ישר בעיניי ואמר, אתם כבר שייכים אחד לשני הרבה זמן, ביחד אתם כמו הבמבוק ופריחת הדובדבן, הוא הסיט את הווילון שכיסה את דלת הזכוכית שהובילה אל הגן, יכולתי לראות את דנה יושבת זקופה על הספסל הקטן. אתה רוצה לקחת אותה ולחזור לארץ שלך? הנהנתי בראשי, כן, כבר הגיע הזמן. את החתונה תערכו כאן, אמר טונקה, שיהיה ללב שלי כמה זכרונות. חיבקתי אותו, הים לא מספיק גדול כדי להפריד ביננו אמרתי. דנה ורוקה אוהבות את הארץ, את המרחבים הפתוחים של גבעות הגליל, גם את טרי הבאנו אתנו, לא הייתה ברירה כבר התרגלנו אליו, אפילו הפסקנו לכנות אותו הבכיין. גמרתי את שתילת עץ הדובדבן, אספתי את הכלים ושרקתי לרוקה, היא הופיעה במהירות. דנה תרצה שאתרחץ ואחליף את בגדי, הלילה טונקה מגיע לביקור והדרך לשדה התעופה ארוכה